<h1>ארחות חיים הלכ' לולב סימן מ"ב</h1>
<h2>דף נא.</h2>
אע"פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן בחג הסוכות היתה מצוה יתירה שנא' ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וכיצד היו עושין ערב י"ט הראשון היו מתקנים במקדש מקום לנשים למעלה ולאנשים למטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו ומתחילין לשמוח ממוצאי י"ט הראשון וכן בכל יום ויום מחולו של מועד מתחילין לשמוח מאחר שהקריבו תמיד של בין הערבים שאר היום עם כל הלילה והיאך עושין שמחה זו החליל מכה ומנגנין בנבלים ובכנורות ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שיודע לנגן בו ומי שיודע לנגן בפה מנגן ורוקדין ומספקין ומטפחים ומפזזין ומכרכרין כל א' וא' כפי שיודע ואומר דברי שירות ותשבחות ושמחה זו אינה דוחה לא שבת ולא י"ט. מצוה להרבות בשמחה זו ולא היו עושין שמחה זו עם הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי סנהדרין והישיבות והחסידים והזקנים ואנשי מעשה שהיו מרקדין ומספקין ומטפחין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות וכל העם באין לשמוע שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הבורא שצוה בהן עבודה גדולה היא וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי ליפרע ממנו שנא' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו שוטה וחוטא ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הנכבד הגדול העובד מאהבה וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ואין הגדולה והכבוד אלא לשמח לפני ה'.
